החלטה בתיק בש"פ 1242/11

א.           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קאפח) מיום 14.2.11 בתיק מ"ת 107-10-10, בו הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר לתקופת ימי ה"שבעה" על אביו שהלך לעולמו. אני משתתף בצער המשיב.

רקע והליכים

ב.            נגד המשיב, יליד 1989, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (ריבוי עבירות); שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה ובהחזקת סכין), לפי סעיף 402(ב) לחוק (ריבוי עבירות); הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק; שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג' לחוק; נהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (ריבוי עבירות); נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970 (ריבוי עבירות).

ג.            כתב האישום כולל חמישה אישומים נגד המשיב. על פי הנטען באישום הראשון, ביום 5.9.10 בסמוך לשעה 20:53 הגיע המשיב והנאשם הנוסף בתיק (להלן הנאשם הנוסף) לקיוסק בתל-אביב, כשהם רכובים על קטנוע הנהוג בידי המשיב, ללא רשיון. השניים נכנסו לקיוסק והנאשם הנוסף איים על המוכר באמצעות סכין בדרישה, כי יעביר את הכסף שהיה במקום לידיהם. המוכר העביר לידיהם כשלושת אלפים ש"ח, והשניים נטלו את הכסף וחפיסת סיגריות ונמלטו מן המקום. על פי הנטען באישום השני, ביום 7.9.10 בסמוך לשעה 00:55 הגיעו הנאשמים לקיוסק אחר בתל אביב, ובאותה שיטה שדדו כארבעת אלפים ש"ח וטובין נוספים, ונמלטו מן המקום. על פי הנטען באישום השלישי, ביום 14.9.10 בסמוך לשעה 18:15 הגיע המשיב ואדם נוסף לחנות מוצרי נוחות  בתחנת דלק בראשון לציון, ובאותה שיטה שדדו מן המקום כשלושת אלפים ש"ח וחפיסת סיגריות. על פי הנטען באישום הרביעי, את מעשיו הנטענים באישומים 3-1 עשה המשיב תוך שהוא מפר תנאי חלופת מעצר במעצר בית מוחלט שהוטלו עליו במסגרת מ"ת 33301-03-10. על פי הנטען באישום החמישי, במועדים שונים נהג המשיב ללא רשיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח.

ד.            בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קפאח) מיום 14.2.11 נאמר, כי המשיב הסכים להארכת מעצרו עד תום ההליכים "ככל הנראה מתוך הערכת סיכונים ריאלית". דא עקא, שלדאבון הלב נפטר אביו של המשיב ביום 13.2.11, והמשיב הגיש בקשה לשבת שבעה עם משפחתו עד ליום 20.2.11. בהחלטה נקבע, כי מדובר בבקשה הומניטרית מן המעלה הראשונה, וכי אין לסבור כי במהלך ימי השבעה יצא המשיב מן הבית לצורך ביצוע שוד. הודגש, כי לא נסתרה מעיני בית המשפט האשמת המשיב בהפרת הוראה חוקית, אך נאמר, כי בית המשפט סמוך ובטוח שהמשיב לא יהין להפר את האמון שניתן בו. על כן נקבע, כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר לתקופת השבעה, למעצר בית מלא בפיקוח למעט יציאה לעליה לקבר בתום השבעה וכן לתפילות בבית הכנסת ביום חמישי וביום השבת; כן נדרש המשיב להפקדת התחייבות עצמית בסך 50,000 ש"ח, וערבות צד ג' באותו סכום. על כך הערר הנוכחי. לענייננו ניתן עיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי עד היום ב-1200, לבקשת המדינה.

הערר והדיון

ה.           בערר נטען, כי שגה בית המשפט עת איפשר למשיב להשתחרר לחלופה זו, ותחת זאת היה להסתפק במתן אפשרות למשיב לצאת ללויה ולעלייה לקבר בתום השבעה, בליווי, על פי נהלי שירות בתי הסוהר. נטען, כי נהלי שירות בתי הסוהר קובעים אמות מידה שויוניות, המאזנות בין הסיכון בהוצאת עצורים לאירועים כגון דא, ובין צרכיו של העצור. נטען, כי במקרה דנא אין ליתן אמון במשיב שלא ישוב לסורו, הודגש, כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו תוך שהפר הוראה חוקית קודמת של שהייה במעצר בית. נתבקש ביטול ההחלטה.

ו.             בפתח הדיון נתברר כי מחמת תקלה שוחרר המשיב אמש, לאחר שעניינו הובא בתיק אחר (בו היתה ההפרה הנטענת של תנאי מעצר הבית) בפני בית משפט השלום, ובית המשפט (השופט דרויאן) שיחרר אותו בתנאי בית המשפט המחוזי, אך ללא עיכוב הביצוע.

ז.             נוצר מצב שלא צריך היה לקרות, קרי, כי עיכוב הביצוע שקבע בית המשפט המחוזי לא כובד, והמשיב שוחרר על פי תנאי החלטתו של בית המשפט המחוזי בלא העיכוב. אינני יודע היכן היתה התקלה, ומכל מקום נפלה כמסתבר שגגה מלפני בית משפט השלום לעניין השחרור; עו"ד כצמן מסר בדיון, כי הוגש לבית משפט השלום (על-ידי עו"ד ליפשיץ) פרוטוקול בית המשפט המחוזי ובו ההחלטה של השחרור, ואני מקוה שהיא כללה את ההחלטה הנוספת לעניין עיכוב הביצוע (לא קוים דיון). סבורני כי יש מקום שבית משפט השלום יבדוק את נושא התקלה ואת שהובא בפניו. והחלטתי תועבר אליו (ת"פ 26376-09-10).

ח.           עו"ד שינדל טענה למדינה, כי נהלי שב"ס החלים גם על עצורים מאפשרים קיום שבעה בבית המעצר. לבקשתי נבדק ונמסר כי בבית המעצר אבו כביר ישנו בית כנסת ותפילות מתקיימות בשבת, אך כנראה לא בשאר הימים, נוכח ניידות העצורים.

ט.           בא כוח המשיב טען, כי ניתן ליתן גם חופשה מיוחדת לצורך אבל לפי פקודה 044000 לפקודות הנציבות, ואין החלטת בית המשפט המחוזי בענייננו בלתי סבירה איפוא עד כדי הפיכתה.

הכרעה

י.             אין בדעתי בגדרי הזמן הקצר להיכנס לשאלת ההליך הנכון בענייננו, במסלול עתירות אסיר או מסלול ערר פלילי, שהצדדים הזכירו ושכבר טופלה בבית משפט זה לא אחת (ראו למשל בש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ' אליאס (לא פורסם)), ואדרש לדברים לגופם.

יא.         עיינתי בפקודת "חופשות מטעמים מיוחדים" (04.40.00), העוסקת באסירים ומאפשרת חופשת אבל "במקרה של פטירת קרוב משפחה - משך החופשה על פי מנהגי הדת של האסיר". היא מאפשרת גם יציאה ללויה ולשלושים. אכן ככלל אין עצורים זכאים לחופשות "רגילות", אך בהקשר דנא ברי לטעמי כי יש להחיל עליהם כלל אמות מידה דומות ושויוניות.

יב.          פקודת הנציבות "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר" (04.40.01) עניינה - בין השאר - יציאה באבטחה ללויה או לאזכרת שבעה, שלושים או שנה של קרוב מדרגה ראשונה. אף היא רלבנטית כמובן גם לעצורים.

יג.          לדעתי צירוף שתי הפקודות מותיר מרחב שיקול דעת לבית המשפט, והוא יהא תלוי בנסיבות העצור. במקרה דנא, מחד גיסא המדובר בפטירת אב, מן הקשות שבאבידות בחיי אדם. מאידך גיסא המדובר לכאורה בעבירות חמורות ובהפרת מעצר בית לשם ביצוען, מה שמוסיף חטא על פשע. על כן דומני שבית המשפט קמא - שאוכל להבין את רגשותיו האנושיים - הקל בכברת הדרך שהלך לקראת המשיב, ומה גם שלא נקבעו על-ידיו הפקדה ועיכוב יציאה.

יד.          בנסיבות החלטתי לקבוע כי המשיב ישוב למעצרו מחר יום ד' (16.2.11) עד השעה 1030 בבוקר, ועד אז יחול מעצר הבית שקבע בית המשפט המחוזי, וכפי שכתב בית המשפט המחוזי, אני מקוה כי המשיב לא יהין להפר את התנאים. המשיב יוכל לצאת לפני כן מחר בבוקר לתפילת שחרית בבית הכנסת הרשב"י בפיקוח שקבע בית המשפט (אני מקדים ביום אחד, שאמנם אינו יום קריאת התורה). שירות בתי הסוהר יסייע, שלמצער בשבת ועדיף גם בשאר הימים, יהא מניין לפחות פעם אחת ביום בבית הכנסת באבו כביר כדי שיוכל המשיב לומר קדיש, וההחלטה תימסר למפקד המתקן ולאחראי לנושאי הדת. ביום א' 20.2.11, בתום השבעה, יובא המשיב בליווי שב"ס לבית הכנסת לתפילה בשעה שהמשפחה תודיע עליה, ולאחר מכן לבית העלמין ירקון לשם אזכרת השבעה. כיון שהמדובר בחזרה למעצר מחר לא אקבע הפקדה, והמשיב והערבים מוזהרים בחובת מעצר הבית, הפיקוח והליווי, הכל כפי שקבע בית המשפט. צו עיכוב יציאה מן הארץ מוצא בזה נגד המשיב.

ניתנה היום, י"א באדר א' תשע"א (15.2.11).